את מהותה של השמחה בשמחת תורה אפשר לראות בַּצורה שבה אנחנו חוגגים ושמחים.
התורה היא הרי חוכמה ותורה עיונית. אם כן, מדוע אנו חוגגים עם ספר תורה כאשר הוא סגור ועטוף במעיל, ולא על ידי לימוד מעמיק?

מכיוון שהשמחה בשמחת תורה איננה על הלימוד ועל היקף הידע בתורה. אנו שמחים על עצם היותנו יהודים ועל עצם הקשר שלנו עם התורה. אנו שמחים על כך שיש לנו תורה!

לכן אנחנו חוגגים דווקא בריקוד, ודווקא עם ספר סגור:
בלימוד התורה – ישנם הבדלים ביננו, אך בשמחה – כולם שווים!
הריקוד המשותף מבטא את השמחה של היהודי עם התורה כפי שהיא, את הזכות והאושר הגדול להיות יהודי ולהיות קשור לתורה הקדושה, גם אם טרם למד אפילו אות אחת.

לכן השמחה הזו היא של כולנו, קטנים וגדולים, למדנים ושאינם. בואו, נרקוד יחד!